• Facebook
  • Instagram
  • כתבו לנו
שפת רחוב
  • חברה
  • תרבות
  • מדיניות
  • עיצוב
  • טכנולוגיה
  • גלריה
  • אוצר מילים
  • אודות
  • חברה
  • תרבות
  • מדיניות
  • עיצוב
  • טכנולוגיה
  • גלריה
  • אוצר מילים
  • אודות

נס פח הזבל

בניית חנוכיות מחפצים שהושלכו לרחוב הולידה תובנות מעניינות לגבי הקשר בין העיר לפסולת: איפה אפשר למצוא ברחוב שואבי אבק ומכונות קפה, באיזו תקופה כדאי לצאת לחיפושים, למה הטלוויזיות תמיד שבורות ומה ההבדל בין הזבל בהודו לזה בברלין?  
צילום: אריאל רייכמן
עיצוב מישל דוד

מאז ומתמיד בניתי חנוכיות. חנוכה הוא החג האהוב עלי ותמיד מצאתי הנאה מרובה באילתור חנוכיות, אם בטיול בניו זילנד (שורש עץ שנסחף לחוף עם פקקי בירה כקנים) או כסטודנט בבצלאל (כשבניתי חנוכיה שכמעט שרפה את בצלאל). את החנוכיות הברלינאיות התחלתי לבנות בערך שנתיים אחרי המעבר לברלין. באותה תקופה לא היה לי כסף לחומרים אבל היה לי הרבה זמן, עבדתי עבור אמנים שונים ובמקביל התחלתי לשוטט ולאסוף מתכות כחומר גלם לעשייה שלי. ניסיתי לשלב מהפילוסופיה האילתורית "הרדי-מיידית" הכל כך ישראלית שהתחנכתי עליה לבין פיסול ובניית אובייקטים פונקציונאליים ויודאיקה, תוך כדי חיפוש אחר הגבול שבין אומנות לעיצוב. עם הזמן, יחד עם הברגים, הקפיצים וחלקי מתכת, נאספו גם תובנות לגבי הקשר בין המרחב העירוני והאוצרות שניתן למצוא ברחובות.

בברלין, למשל, בה אני מתגורר ועובד, המכשירים שניתן למצוא ברחובות חוזרים על עצמם. הרבה שואבי אבק, מכונות קפה, מדפסות וסורקים. עם קצת מזל אפשר למצוא טלפון ישן או מנורה מעניינת ולעיתים נדירות אף מקרנים וחלקי כספומטים. ידיות לרהיטים, מטריות, כלי עבודה, תכשיטים ונרגילה מזדמנת. את הברגים שמשמשים אותי בבניית החנוכיות אני פשוט אוסף מהמדרכות, ברגים ,אומים וקפיצים משתחררים ונופלים מאופניים וכלי רכב אחרים, כל שצריך לעשות הוא להתכופף ולאסוף.

שיטוט במרחב העירוני ואיסוף חומרי גלם לבניית חנוכיות. ברלין, 2014. צילום: רפאל פישר דיסקאו

אחת הדוגמאות המעניינות הן הטלוויזיות. טלוויזיה מכילה מספר חלקי מתכת מצויינים בניהם סליל הנחושת שמשמש ליצירת גוון אדמדם חם לחנוכיות. אבל התחרות על סלילי הנחושת הללו היא עזה. ישנה כלכלה שלמה מאחורי הנחושת שנאספת ונמכרת למיחזור. לכן, רובן המכריע של הטלוויזיות שאנו רואים ברחוב שבורות, מכיוון שבכדי להוציא את הנחושת יש לשבור את הטלוויזיה.

אחת הדוגמאות המעניינות הן הטלוויזיות. טלוויזיה מכילה מספר חלקי מתכת מצויינים בניהם סליל הנחושת שמשמש ליצירת גוון אדמדם חם לחנוכיות. אבל התחרות על סלילי הנחושת הללו היא עזה. ישנה כלכלה שלמה מאחורי הנחושת שנאספת ונמכרת למיחזור. לכן, רובן המכריע של הטלוויזיות שאנו רואים ברחוב שבורות, מכיוון שבכדי להוציא את הנחושת יש לשבור את הטלוויזיה.

בתקופות כמו חג מולד והמונדיאל יותר טלוויזיות נזרקות לרחוב. לאחרונה אפשר לראות גם יותר ויותר טלוויזיות שטוחות נזרקות לרחוב, תענוג שהיה שמור עד לא מזמן לאחיותיהן הישנות, ה"שמנות". יש לציין שעניין הטלוויזיות אופייני לערים העשירות יותר, בעוד שבמקומות העניים יותר קשה למצוא מתכות כך סתם.

בערים בהן מתרחשת תנופת שיפוץ ובנייה אפשר למצוא חלקי מתכות מתוך בתים. מערכות מים הסקה וארונות חשמל ישנים הם מקור טוב לחלקים יפים וקונסטרוקטיביים.

את אחת החנוכיות בניתי תוך כדי טיול בהודו, מעניין שבהודו המתכות כלל לא נזרקות. התרבות החומרית בהודו מלמדת שלכל מתכת יש שימוש. את רוב חלקי החנוכיה הייתי צריך לרכוש, בעשרות עסקאות קטנות שערכתי עם ממחזרים ובתי עסק שונים, ביניהם משפצי טלוויזית, מתקני אופניים, צורפים ועשרות חנויות ודוכנים לכלי בית, עבודה וחשמל. את הקנים לחנוכיה הכנתי מפעמונים שמצאתי בחנות מזכרות ליד בית הכנסת בקוצ'י בדרום הודו, בית כנסת מפואר שתהילת העבר שלו התעמעמה, בדומה לקהילה שהקיפה אותו בעבר.

קוצ'י, הודו. (ילום: רוני בר
תהליך הרכבת החנוכייה אצל צורף בקוצ'י
חנוכיית קוצ'י, הודו. 2013. צילום: רפאל פישר דיסקאו
ערכה להדלקת חנוכיות. צילום: מישל דוד

דרך חנוכיית הודו גיליתי שההשפעה של המקום על החנוכיה הוא קריטי. המקום הגיאוגרפי, החברתי, הכלכלי והתרבותי משפיע – באמצעות החפצים שמושלכים לרחוב – על האוביקט הסופי, שאולי גם הוא ימצא את עצמו ברחוב בעוד עשרות שנים וימצא חיים מחודשים כחומר גלם ליצירה אחרת.

פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 20.12.2014


יש מצב שיעניין אתכם

תגיות
פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב 29/07/2018

מישל דוד |מאת מישל דוד

מישל דוד הוא בעל תואר ראשון בעיצוב תעשייתי מבצלאל ובוגר אוניברסיטת סינגולריטי, GSP נאסא איימס 2012. כיום הוא מייסד ומנהל טכנולוגי ראשי של "הליקסטור", חברה לניידות מתקדמת וטכנולוגיות תחבורה. תחומי העבודה שלו כוללים ארכיטקטורת תחנות חלל, סריקות, הדפסות ומסכי תלת מימד, רכבות כבידה ועוד.

לכל הפוסטים של מישל דוד

יש מצב שיעניין אתכם ואתכן

עיצוב

מה תפקיד המרחב בשיקום מטראומה?

מאז ה-7.10, סביבות חיים רבות ברחבי ישראל נזרעו הרס. בתים, רחובות, גינות בלב שכונות מגורים הפכו לפצע מרחבי. מתוך כך עולה הצורך להעמיק בקשר שבין מרחב לטראומה – ובתפקיד של המרחב בתהליכי החלמה של קהילות פגועות. כתבה ראשונה בסדרת כתבות על "גיאו-טראומה"

קרן שווץ עיצוב
עיצוב

רכבת קלה: אמצעי או מטרה?

רכבות קלות מוצגות בשנים האחרונות כמטה קסם שהופך כל עיר למרחב אורבני שוקק. אבל האם זה מספיק? בפועל, רכבות קלות משמשות בעיקר להעברת נוסעים מ"פה" ל"שם", ובלי תכנון איכותי של המרחב הציבורי הקסם שלהן לא יקרה מאליו

אריאל שרעבי עיצוב

תגיות

מיחזור פסולת פעולה קיימות
« פוסט קודם
פוסט הבא »

השארת תגובה

ביטול

דבר המערכת
משבר האקלים: הזווית העירונית

משבר האקלים: הזווית העירונית

מה הקשר בין המרחב העירוני למשבר האקלים? סדרת כתבות חדשה במגזין תצלול בכל פעם

אוצר מילים
פלישה

פלישה

מהפבלות בריו דה ז'נרו ועד ל"עיר החופשית" בקופנהגן - ברחבי העולם ישנם מעל מיליארד

פוסטים נצפים

  • הכבישים שמשרטטים את ישראל מאת נועה ליבוביץ' ופרופ' אפרת בלומנפלד ליברטל
  • מה תפקיד המרחב בשיקום מטר... מאת קרן שווץ
  • היעלמות השכונה: אובדן היל... מאת ד"ר שהאב אדריס
  • הבינה המלאכותית שתנקה את... מאת עדי מגר
  • משבר התחזוקה  כבר בדרך –... מאת אדר' ליאת איזקוב בן־שיטרית
תהיו חברים
  • Twitter
  • Instagram
  • Facebook
קטגוריות
  • חברה
  • תרבות
  • מדיניות
  • עיצוב
  • טכנולוגיה
  • גלריה
  • אוצר מילים

אודות

יצירת קשר

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות כלי נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסטהגדל טקסט
  • הקטן טקסטהקטן טקסט
  • גווני אפורגווני אפור
  • ניגודיות גבוההניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכהניגודיות הפוכה
  • רקע בהיררקע בהיר
  • הדגשת קישוריםהדגשת קישורים
  • פונט קריאפונט קריא
  • איפוס איפוס