• Facebook
  • Instagram
  • כתבו לנו
שפת רחוב
  • חברה
  • תרבות
  • מדיניות
  • עיצוב
  • טכנולוגיה
  • גלריה
  • אוצר מילים
  • אודות
  • חברה
  • תרבות
  • מדיניות
  • עיצוב
  • טכנולוגיה
  • גלריה
  • אוצר מילים
  • אודות

אגדת דשא

הוא משתלט על כל חלקה טוב, שותה כמויות אדירות של מים, אין בו טיפת צל וממש לא נעים להניח עליו את הראש. הפרחת השממה באמצעות פארקים של דשא לא היתה הרעיון הכי טוב של הציונות - אז אולי כדאי לחזור לשורשים ולהיפרד מהדשא?
צילום: הילה לוטן
מדיניות גיל שפלר

זן אכזר ופולשני של צמח פושט על הארץ בימים אלו ומשתלט על המרחבים הציבורים שלנו.

מי שביקר באחד ה"פארקים" שנפתחו בשנים האחרונות דוגמת אלו ברעננה, הוד השרון, פארק מדרון יפו או גן העצמאות המחודש בירושלים מכיר היטב את המזיק הטורדני הזה: העשב הירוק גדל בכל חלקה טובה, שותה כמויות אדירות של מים ולא מותיר שום סיכוי לאחרים לצמוח.

מדובר בצמחים חד-פסיגיים ממשפחת הדגניים או בשמם הידוע בציבור – דשא, ומעולם לא היה ביטוי טוב לניצחונה וכשלונה של הציונות מההשתלטות שלהם על ערינו.

מצד אחד, מדובר בהפרחת השממה. הגניוס היהודי הצליח לפתח זן דשא צברי שיעמוד בפני החום, היובש, השמש והמלחמות המזרח תיכוניות לתפארת מדינת ישראל. עכשיו אחרי אלפיים שנה יוכל העם בציון סופסוף לשבת על כר דשא ירוק עם סלסלת פיקניק ולקרוא ג'יין אוסטין, ממש כמו הבריטים בהייד פארק והאמריקאים בסנטרל פארק.

ומצד שני, מדובר בהישג מפוקפק ביותר. על מנת שהעשבים ישרדו את הקיץ המזרח תיכוני שותלים כאן זן קשוח במיוחד (שלא לומר אלים) של דשא. מי שאי פעם הניח את הראש על כזה דשא מכיר מיד בהבדל בינו לבין בן דודו הרחוק באירופה וצפון אמריקה. במקום ללטף הוא דוקר. במקום כר נוח לראש מקבלים ספוג קופצני.

צבר, אמרנו?

מרבדים של דשא. פארק מדרון יפו. צילום: מירב בטט

כל זה העלה בדעתי את השאלה: למה שישראל לא תשקיע במרחבים מהסוג הזה במקום במפלצות הירק המשמימות? מדוע שלא נבנה גנים מוצלים ללא מרבצי הדשא המיותרים, גנים שמתאימים יותר לאזורינו ולאקלימנו?

כאילו לא די בכך, יש גם את בעיית הצל: מרבצי הדשא חשופים לשמש ובמשך מחצית השנה אי אפשר לשבת בהן יותר מכמה דקות מבלי לחטוף מכת חום.

לבסוף, למרות שהדשא המקומי מסתפק יחסית במועט, צריך בכל זאת להשקות אותו, וזה זולל מים ושורף כסף.

אמור להיות ברור לכל, שייבוא דגם הפארק היישר מאנגליה אינו מתאים לאקלים או לאזור ונכפה על האדמה ועלינו על ידי עצמנו.

ובכל זאת, לעם היושב בציון לא מגיעים גני נוי? פינות חמד בהן יוכלו לנקות את הראש?

אז יש אלטרנטיבה לא פחות טובה.

לא מזמן ביקרתי במלייה (Melilla), עיר ספרדית לחופה של צפון אפריקה הגובלת במרוקו. במרכזה, נבנה לפני כמאה שנה פארק מקסים. יש בו מעט מאוד דשא. את רוב השטח תופסים שדרות עצים, מזרקות קטנות, רחבות מוצלות, עצי דקל מקומיים, וחרסינות מזוגגות. דווקא השדרה המרכזית מזכירה את "גן מאיר" התל אביבי – שהוא במקרה, או שלא במקרה, "גן" ולא "פארק”.

כל זה העלה בדעתי את השאלה: למה שישראל לא תשקיע במרחבים מהסוג הזה במקום במפלצות הירק המשמימות? מדוע שלא נבנה גנים מוצלים ללא מרבצי הדשא המיותרים, גנים שמתאימים יותר לאזורינו ולאקלימנו?

פארק גואל, ברצלונה. חגיגה של אדריכלות, פיסול וטבע. צילום: איתן אבירם
הגן הבוטני, ברצלונה. דק עץ, קורטן, בטון סרוק, ברכות מים, זני צמחים מרחבי העולם. צילום: מירב בטט
גן מאיר, תל אביב. שדרת עצים, שיחים, ברכת נופרים, חצץ וחול. צילום: הילה לוטן

צריך לפנות לפוליטיקאים, למתכנני ערים ולציבור הרחב: המרחבים הציבורי שלנו צריכים להיות מחוברים למקום, לאקלים ולטבע. צריך להקים יותר פינות נוי כמו אלו במלייה או בגן מאיר, ולא כמו פארק רעננה.

פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 28.12.2014


יש מצב שיעניין אתכם

תגיות
פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב 30/07/2018

גיל שפלר |מאת גיל שפלר

פובליציסט, טייל וחובב רכבות מושבע, מתגורר בניו יורק.

לכל הפוסטים של גיל שפלר

יש מצב שיעניין אתכם ואתכן

מדיניות

משבר התחזוקה  כבר בדרך – ואנחנו לא מוכנים

ישראל מצטופפת בקצב מואץ. הבניינים נעשים גבוהים ומורכבים יותר, בעוד שמנגנוני הניהול והתחזוקה נותרים הרחק מאחור. כלים פשוטים הנהוגים ברחבי העולם כמעט ואינם מיושמים בישראל, והמשך ההזנחה מאיים להתגלגל לכדי משבר כלכלי־חברתי רחב. הגיע הזמן להרים את המסך ולהתייחס ברצינות לצרכי הניהול והתחזוקה של הבנייה הרוויה —בדגש על תחזוקה מונעת והיערכות כלכלית לתיקונים הצפויים והידועים מראש.

אדר' ליאת איזקוב בן־שיטרית מדיניות
מדיניות

לחשוב מחדש על תכנון בישראל

למה כשמדברים על תכנון חשוב להסתכל מעבר לוועדות התכנון והבנייה, ואיך ביזור סמכויות לרמה המקומית יכול לתרום לתוצר תכנוני איכותי? טור דעה

בעז הלה מדיניות

תגיות

מרחב ציבורי קיימות
« פוסט קודם
פוסט הבא »

השארת תגובה

ביטול

דבר המערכת
משבר האקלים: הזווית העירונית

משבר האקלים: הזווית העירונית

מה הקשר בין המרחב העירוני למשבר האקלים? סדרת כתבות חדשה במגזין תצלול בכל פעם

אוצר מילים
פלישה

פלישה

מהפבלות בריו דה ז'נרו ועד ל"עיר החופשית" בקופנהגן - ברחבי העולם ישנם מעל מיליארד

פוסטים נצפים

  • רוצים להתמודד עם הפקקים?... מאת אריה פרידסון
  • ככה לא בונים אצטדיון מאת עידן עמית
  • הכבישים שמשרטטים את ישראל מאת נועה ליבוביץ' ופרופ' אפרת בלומנפלד ליברטל
  • עיור מאת מירב בטט
  • משבר התחזוקה  כבר בדרך –... מאת אדר' ליאת איזקוב בן־שיטרית
תהיו חברים וחברות
  • Twitter
  • Instagram
  • Facebook
קטגוריות
  • חברה
  • תרבות
  • מדיניות
  • עיצוב
  • טכנולוגיה
  • גלריה
  • אוצר מילים

אודות

יצירת קשר

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות כלי נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסטהגדל טקסט
  • הקטן טקסטהקטן טקסט
  • גווני אפורגווני אפור
  • ניגודיות גבוההניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכהניגודיות הפוכה
  • רקע בהיררקע בהיר
  • הדגשת קישוריםהדגשת קישורים
  • פונט קריאפונט קריא
  • איפוס איפוס