"כל אדם צריך מקום אליו יוכל לצאת מדעתו בשלווה".
אדוארד אבי
רוב תושבי מדינת ישראל גרים בערים, בין כביש לכביש, בבניין גבוה או בניין נמוך. בתוך השגרה והעומס אנו מחפשים לעתים קרובות את השלווה במקומות נסתרים בעיר, בין סמטאות, פינות ירק שקטות, מסתורי צל עלומים או לפעמים סתם בבהייה אחר תנועת ההמונים.
אך האם זהו המרחב לו אנו משוועים? המקום בו נוכל למצוא פורקן, להיעלם, לצעוק צעקה מבלי שזר יתבונן ויחשוד? חוששני שלא. פעם, כשהיינו ילדים, חורשות ושדות בתוליים היו מצויים ממש ליד הבית. היום, רוב המרחבים הירוקים הללו הידלדלו, והמרחב אותו אנו מחפשים נמצא מעט רחוק יותר, מעבר לגבולות העיר. שם נפתחים המרחבים בין שדות ומטעים, יערות וחורש ים תיכוני, אפיקי נחלים ומרחבי המדבר השקטים. שם אפשר למצוא את השלווה.
שטחים פתוחים רחבי ידיים מספקים לציבור הרחב נוף ירוק (או צהוב) ואוויר צלול ומקנים בכך תחושת מרחב שאינה מצויה במרחבים עירוניים. המרחב הפתוח משקף את ההיסטוריה האנושית ואת התהליכים התרבותיים, החברתיים והכלכליים המתרחשים בה. אולם, בראש ובראשונה מספקים השטחים הפתוחים את בסיס קיומו של האדם, האוויר שאנו נושמים, המים שאנו שותים והמזון שאנו אוכלים. שטחים אלו מתפקדים גם כעורף כפרי לתושבי המועצות והערים ומהווים משאב חיוני לכלל תושבי הארץ במהלך שגרת היום-יום או בזמן חופשה. בכך, המרחב הכפרי מהווה חלק בלתי נפרד מהמרחב המעוייר – אלו נשענים אחד על השני, תומכים ומחזקים זה את זה. לכל מרחב יש את המאפיינים שלו, הייחודיות שלו, הכללים שלו והשירותים שלו. כל מרחב הוא חיוני וחשוב שישמר לטובת כלל הציבור. ההכרה בתועלות הישירות והעקיפות הטמונות בשטחים הפתוחים מחזקת את ההבנה שיש לתכנן ולנהל אותם באופן מושכל. בבסיס ההבנה הזו עומד הרעיון, כי השטח הפתוח הנו מוצר ציבורי לכל דבר, שטומן בחובו ערכים בתחומי הנוף והחזות, החברה והחינוך, התרבות, האקולוגיה והסביבה, תפקודי התיירות, החקלאות, הפנאי והנופש, ואף הכלכלה. הנחת המוצא הינה כי הציבור נזקק לשירותי שטחים פתוחים ממש כפי שהוא נזקק לשירותים ציבוריים בסיסים אחרים, דוגמת חינוך או בריאות.
ההכרה בתועלות הישירות והעקיפות הטמונות בשטחים הפתוחים מחזקת את ההבנה שיש לתכנן ולנהל אותם באופן מושכל. בבסיס ההבנה הזו עומד הרעיון, כי השטח הפתוח הנו מוצר ציבורי לכל דבר, שטומן בחובו ערכים בתחומי הנוף והחזות, החברה והחינוך, התרבות, האקולוגיה והסביבה, תפקודי התיירות, החקלאות, הפנאי והנופש, ואף הכלכלה. הנחת המוצא הינה כי הציבור נזקק לשירותי שטחים פתוחים ממש כפי שהוא נזקק לשירותים ציבוריים בסיסים אחרים, דוגמת חינוך או בריאות.
אז איך מתכננים ומנהלים שטחים פתוחים?
לא פעם נשאלתי האם אני מתכננת ערים ב-ע' או ב-ה'. השאלה הזו באמת מעלה מעט גיחוך. אנו רגילים לשמוע על תכנון בתים, כבישים, שכונות, פארקים, ערים, מטרופולינים, ויש כבר מסורות ותיאוריות תכנון שונות שעוסקות בשאלה איך ליצור את מרחב עירוני יותר בריא ומעניין. אבל כשמדברים על שטחים פתוחים לא לגמרי ברור לנו מה הכוונה בתכנון, הסדרה וניהול, בעיקר מכיוון שחלק גדול מאותם שטחים כלל אינו תוצר מעשיו של האדם, אלא טבע פראי עם חוקים משלו. אחת השאלות העומדות בבסיס חוסר הבהירות הזו נוגעת לאחריות על השטחים הפתוחים. ישנם גופים רבים הפעילים ומעורבים בשטחים הפתוחים. אולם, אין כיום מדיניות ברורה לגבי מי בעלי הבית של השטחים הפתוחים, מי אחראי לשמור על ולטפח אותם. בישראל, למעלה מ-85 אחוזים מהשטחים הפתוחים מצויים תחת אחריותן של המועצות האזוריות. לצד הפיתוח הקהילתי והמוניציפאלי בתחומי הישובים, המועצות האזוריות, מעצם הגדרתן, אחראיות על ניהול השטחים הפתוחים שהופקדו בידיהן ובכך גם ממשיכות את תפקידן ההיסטורי התיישבותי. זוהי חובתן הלאומית לדאוג לשמירתם ולטיפוחם של השטחים הפתוחים לטובת הציבור בישראל בכללותו, והן מתחייבות "לפעול באחריות ובמקצועיות למציאת האיזון הנכון בין שימור המרחבים הירוקים לפיתוח ההתיישבות הכפרית של מדינת ישראל" (חזון השטחים הפתוחים של המועצות האזוריות). לשטחים הפתוחים יש תפקיד משמעותי בגיבוש חזון ומדיניות למועצה אזורית. השטחים הפתוחים במרחב הכפרי אינם מוזכרים רק כאשר יש תכניות לפיתוח, אלא עולים ומשפיעים בכל היבט שהוא. הם מהווים את התשתית העיקרית של המרחב הכפרי, שבתוכו משתלבים היישובים, העסקים והתעשיות. השטחים הפתוחים במרחב הכפרי מהווים גם בסיס לחקלאות, לתיירות, לפנאי ונופש, כשהשקעה בתשתית של הפנאי ונופש יכולה להוות מנוף כלכלי למועצה. מעבר לכך, לשטחים הפתוחים יש ערך מקומי משלהם. התושבים צורכים אותם מדי יום, מפתחים זיקה אישית אליהם. הרבה מהפעילות הקהילתית במרחב הכפרי מתפתחת סביב ובאמצעות השטחים הפתוחים. כאשר מועצה אזורית שואפת לקבוע חזון ומדיניות היא צריכה להבין אילו שטחים נמצאים בתחומה, מהי מערכת יחסי הגומלין ביניהם, איזה תחום פעילות היא מבקשת לקדם יותר, מה היא שואפת לשמר – ובהתאם כיצד לפעול. על רקע זה נולד "המדריך לתכנון וניהול שטחים פתוחים". מקורו ביוזמה שצמחה מהשטח, ממרכז המועצות האזוריות, גוף המייצג את 54 המועצות האזוריות ברחבי הארץ. המדריך מציע כלי תכנוני-ניהולי חדשני למועצות האזוריות, למשרדי ממשלה וגופים המעורבים בתכנון וניהול שטחים פתוחים. המדריך פורט למעלה משלושים כלים לניהול שטחים פתוחים, אבל הייחודיות שלו המדריך נובעת עיקר מכך שהוא מציע מסלול מותאם אישית, שמסייע לכל מועצה אזורית לגבש אסטרטגיה המתאימה עבורה, ולא מכתיב באופן כללי חוקים של "עשה ואל תעשה" שמתיימרים להתאים לכולם. בסוף התהליך, המועצה מאמצת שורה של כלים יישומים המתרכזים לתכנית עבודה ייעודית. פעילויות לקידום השטחים הפתוחים משתלבים בסדר היום השוטף של המועצה ומסייעות ליצירת חיבור בין הקהילות לבין המרחבים בהן הן חיות. טרטורי הטרקטור וניחוח הפרותלמרות מגדלי המגורים הנבנים בקצב מסחרר, החלום הישראלי הוא עדיין בית צמוד קרקע בכפר – חלום על שדות פתוחים, ריח חציר ורגבים, חינוך איכותי, קהילה מחבקת ובעיקר שקט. לא סתם מוצאים את תושבי העיר נוהרים להרחבות בקיבוצים, במושבים וביישובים קהילתיים, ומתחרים על כל קרקע כפרית פנויה. אבל מה המשמעות האמיתית של חיים בכפר? תאמינו או לא, המועצות האזוריות צריכות להתמודד לא פעם עם תושבי ההרחבות המתלוננים על טרטורי הטרקטור המרעישים השכם בבוקר, ריח הפרות שנישא מהרפת של השכן והריסוסים מהשדה הסמוך. כך, לדוגמה, תושבים באחת המועצות האזוריות הציעו לפתור את מחסור החנייה לידי בית הספר הייסודי באמצעות הגדלת מגרש החנייה על חשבון שדה חיטה סמוך. איך מחזקים את הזיקה של התושבים לשטחים הפתוחים? איך מסבירים לתושב שלגור בישוב כפרי זה לא רק לראות שדה חיטה או חמניות מסלון הבית, אלא לחיות בתוכו ועם כל המשמעויות הנובעות מהפעילות החקלאית והמשקית השוטפת? במקרים כאלו, המדריך מציע מגוון כלים חברתיים, קהילתיים וחינוכיים, למשל: הסברה בשלב הקליטה הראשוני, כך שכל תושב חדש "ידע למה הוא נכנס", אירועים בשטחים הפתוחים לכל המשפחה, פעילויות חינוכיות בנושאי שטחים פתוחים במסגרות החינוך הפורמליות והבלתי פורמליות, עידוד תושבים לקחת חלק פעיל בשמירת שטחים פתוחים ו"לאמץ אתר" שיהיה באחריותם ואף מיסוד מנגנון לישוב קונפליקטים הנוגע גם לתלונות שהוזכרו לעיל. כל מועצה יכולה לאמץ כלי אחד או יותר. המועצה האזורית בני שמעון, לדוגמה, פיתחה בעצמה תכנית חינוכית לחקלאות, המוטמעת בכל מערכות החינוך במועצה, ומטרתה שימור המורשת החקלאית ועידוד דור המשך.
פרויקט מעניין אחר יצא לפועל במועצה האזורית לב השרון, הסמוכה לנתניה ולישוב קדימה-צורן. הפרויקט מדגים כיצד בתהליך תכנוני וניהולי, ניתן לייצר טבע מקומי חדש, שמשרת את תושביה וגם את תושבי הסביבה, ובכך מחזק את הקשרים בין המרחב העירוני למרחב הכפרי. בפרויקט, שלווה על ידי אדריכל הנוף והאקולוג ליאב שלם, הפכה מחפורת (שנוצרה משימוש בחול באופן לא מבוקר) לבריכת חורף ייחודית.
פרויקט מעניין אחר יצא לפועל במועצה האזורית לב השרון, הסמוכה לנתניה ולישוב קדימה-צורן. הפרויקט מדגים כיצד בתהליך תכנוני וניהולי, ניתן לייצר טבע מקומי חדש, שמשרת את תושביה וגם את תושבי הסביבה, ובכך מחזק את הקשרים בין המרחב העירוני למרחב הכפרי. בפרויקט, שלווה על ידי אדריכל הנוף והאקולוג ליאב שלם, הפכה מחפורת (שנוצרה משימוש בחול באופן לא מבוקר) לבריכת חורף ייחודית. הבריכה עברה תהליך שיקום אקולוגי וכיום ניתן לראות בה מינים שונים של דגים ודו-חיים. בעונת האביב, סביב הבריכה יש פריחה מרהיבה של צמחיה מקומית שהושבה לאזור.
דוגמה מעניינת נוספת, עם תנאי פתיחה שונים לחלוטין, מגיעה מהמועצה האזורית עמק המעיינות ששוכנת בעמק בית שאן, למרגלות הרי הגלבוע. מעיינות הגלבוע נמצאים בתחום המועצה ומהווים אטרקציה תיירותית פופולרית. חלק מהמבקרים מביא איתו כריך, חלק משקיע ומגיע עם צידנית שופעת בכל טוב, וחלק אף פותח שולחן ומלווה את הביקור בנפנופי עשן בין טבילה לטבילה. למותר לציין כי כל המרבה הרי זה משובח, מותר לכולנו ליהנות מהטבע, אולם מי אחראי לפנות את הררי הזבל, לנקות ולתקן, למנוע מרכבים שיפגעו בשטחים החקלאיים ובשטחים פתוחים וגם לשמור על סביבה נעימה עבור המבקרים העתידיים וגם עבור בעלי החיים שבאים גם הם לשתות מהמעיינות וליהנות מהצל?
התופעה הזו מתקיימת בפנינות חן רבות בארץ ויוצרת התמודדות לא פשוטה למועצות האזוריות. המועצה האזורית עמק המעיינות החליטה לעשות סדר בדבר. היא הסדירה כמה מעיינות ופיתחה מערך דרכים ייעודי להולכי רגל ולרוכבי אופניים לביקור במעיינות, שניתן להגיע אליהם גם ברכב גולף מושכר. מאז השינוי, נשמרת סביבה נעימה ומטופחת. המבקרים מרגישים שהגיעו לפנינת טבע וגם המועצה מצליחה להתמודד עם המבקרים מבלי לקרוס.
תכנון וניהול שטחים פתוחים: אם לא עכשיו – אימתי?
נחל הנפרץ בין שיפוליו של הכרמל הדרומי. חורש ים תיכוני צפוף לצד שורות של גפנים. רוכב אופניים חולף ליד טרקטור מרעיש. כוורת הדבורים מונחת במרכז הכרם, מזמזמת זמזומה. קבוצה של מטיילים תיכף תגיע, ודאי תעשה בצל החרוב אתנחתא. הטרקטור מעיף רגבים לחלל הפתוח, הבז מסמן מטרה, הארנבת מרגישה שהיא נמצאת בסכנה.
איך שומרים על המכלול הזה? כיצד מעניקים לכל מרכיב את המקום שלו כך שיישמר, שיהיה בטוח, שלא יפגע? האם – והיכן – יש לשים חיץ בין הבז, הטרקטור וקבוצת המטיילים? ואיך מגינים על כולם מפני לחצי העיור והפיתוח ההולכים וגוברים, בעיקר במרכז הארץ?
למרות חיוניותם, השטחים הפתוחים נמצאים תחת לחצי פיתוח מתמידים, וכך גם אותן מועצות אזוריות האחראיות לניהולם ותכנונם. השטחים הפתוחים בישראל, אחת המדינות הצפופות מבין המדינות המפותחות בעולם, הינם משאב נדיר, מאוים ומתכלה, שזמינותו הולכת ופוחתת. הערכים והתועלות בשטחים הפתוחים, כמו גם לחצי פיתוח ההולכים וגוברים, מחדדים את מטרת העל של המדריך – פיתוח אסטרטגיה זהירה ורציונאלית לתכנון וניהול השטחים הפתוחים, להשגת מגוון שירותים סביבתיים, חברתיים וכלכליים באופן שישמר את ערכיהם וחשיבותם, לנו ולדורות הבאים.
למסמך המלא: "המדריך לתכנון וניהול שטחים פתוחים"
המדריך נוצר,תוכנן ונכתב במשרד לרמן תכנון עיר ואזור, ביוזמת ובשיתוף מרכז המועצות האזוריות
פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 07.09.2015
יש מצב שיעניין אתכם
