העיר מדאין שבקולומביה, השנייה בגודלה במדינה, זכתה בעבר לכינוי המפוקפק "בירת הרצח של העולם". אולם שורה של פרויקטים עירוניים, שמאוגדים יחד תחת אסטרטגיה תכנונית רחבה, הצליחו לשנות את פניה (ואת מעמדה) של העיר ואף לזכות אותה בתואר "העיר החדשנית בעולם" בשנת 2013. הדימוי החדש של העיר כזירה של חדשנות עירונית הביאה לעיר באפריל 2014 גם את הכנס העירוני העולמי (World Urban Forum) שעורך הארגון UNHABITAT של האו"ם. הכנס, שנערך מדי שנתיים בעיר אחרת, מבקש למפות את הסוגיות העירוניות הבוערות ולייצר זירה של החלפת ידע בין אנשי ממשל, אקדמיה ופרקטיקה מכל העולם.
לכנס האחרון הצטרפה משלחת של כ-25 ישראלים, נציגי אקדמיה, משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, מתכננים ואדריכלים. בסיום הכנס התבקשו המשתתפים לכתוב על נושא שעניין אותם במיוחד ולענות על שלוש שאלות: מה זה? למה זה חשוב? כיצד זה רלוונטי לישראל? התוצר של אותה בקשה מובא לפניכם – דו"ח מקיף המסכם באופן קריא ונגיש את הנושאים והסוגיות שעלו בכנס: התחדשות עירונית, מודל לחברה עירונית לפיתוח כלכלי, הערכת צרכים של יישובים לא פורמליים, הכשרה למנהיגות מקומית, תקצוב השתתפותי, חוסן עירוני ועוד – כולם מובאים בצירוף דוגמאות וקישורים.
נראה שהמרחב העירוני של מדאין סיפק לא פחות השראה מאולמות הכנס. בין היתר ניתן לקרוא בדו"ח על פרויקט המדרגות הנעות, שמקשרות 12 אלף תושבים בשכונה ענייה ואלימה במיוחד לתחבורה הציבורית וכך משנות לחלוטין את פני השכונה. המדרגות בנויות על שיפוע תלול המאוכלס בבנייה לא פורמלית, ומאפשרות לעלות מרחק שווה ערך ל-357 מדרגות. מקרה נוסף שנסקר בדו"ח הוא הספריות של מדאין. בעיר פועלים כעשרה פארקי ספרייה, טיפולוגיה שמחברת בין המרחב הסגור של הספריה לשטח ציבורי פתוח. בכך היא לא רק מנגישה מידע לאוכלוסיות מוחלשות אלא גם מרחיבה את המושג "מרחב ציבורי".
את ההשתתפות הישראלית בכנס יזמו במשותף משרד החוץ ומשרד הבינוי והשיכון, והקליניקה האורבנית של האוניברסיטה העברית בראשות ד"ר אמילי סילברמן. בין הכותבים ניתן למצוא את אמילי סילברמן, תמי גבריאלי, סתיו שפיר, אופיר פז-פינס, צבי ויינשטיין, חגית נעלי-יוסף, ליאת איזקוב בן שטרית, ורדה ליבמן, חנה מורן, יצחק )קיקי( אהרונוביץ, אודי כרמלי, גידו סגל, ענת גולד וטל אלסטר (שגם ערך את הדו"ח).
פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 09.02.2015
יש מצב שיעניין אתכם
