שפת רחוב
  • חברה
  • תרבות
  • מדיניות
  • עיצוב
  • טכנולוגיה
  • גלריה
  • אוצר מילים
  • אודות
  • צרו קשר
  • חברה
  • תרבות
  • מדיניות
  • עיצוב
  • טכנולוגיה
  • גלריה
  • אוצר מילים
  • אודות
  • צרו קשר

כניסה לירושלים

"בית פה ובית שם ושדות טרשים ועשבים צהובים וסלעים וערימות פסולת וגרוטאות וצריפים שוודיים גדולים". פרסום ראשון של קטע מתוך ספרו הבא של אלי עמיר
צילום: משה מילנר, לע"מ
תרבות אלי עמיר

"תראה איזו קבלת פנים הכינו לך, לימינך בית הקברות גבעת שאול ולשמאלך רחוב ירמיהו נביא החורבן!" אמר שכנו וצחקק וכמו זה לא הספיק, הסב את מבטו לשלט מאיר העיניים: 'בית יתומים על שם דיסקין'.

"באנו בשעריך ירושלים." הכריז השכן בחגיגיות. אדי הסתכל כה וכה ולא ראה שער ולא קשת, לא שדרת עצים ולא דגלי לאום, לא הוד ולא הדר, לא שמץ חגיגיות וקדושה. אולי נכנסו בכניסה אחורית או דרך כפר על אם הדרך, הן לא יתכן שהכניסה למרכז העולם תיראה כך? בית פה ובית שם ושדות טרשים ועשבים צהובים וסלעים וערימות פסולת וגרוטאות וצריפים שוודיים גדולים, מן הסתם מעברה למיוחסים.

"זה משרד החוץ," אמר שכנו בגאווה והצביע על הצריפים. אדי זקף גבה והתקשה להאמין כי כאן משרדו של משה שרתוק, שר החוץ, ולכאן באים שרים ורוזנים, שגרירים וקונסולים ושליחי ממלכות. אחרי הצריפים השתרע שדה טרשים סלעי רחב ידיים, מוזנח, מוכתם ערימות לכלוך, שאריות חומרי בניין וגרוטאות חלודות. בקצה המגרש עמד בית חולים, שהזכיר לו אגף קטן בבית החולים מאיר אליאס שבו נולד לפנות בוקר בשמיני עצרת. בבית החולים ההוא עבדו רופאים יהודים מגרמניה, אוסטריה וארצות אירופאיות שחלקם מצאו בבגדאד אהובות יהודיות ונשארו. האוטובוס טיפס בעליה צרה ומפותלה, לימינו חנויות אחדות, מתקן אופניים בשם פירו, ספר גברים בשם אבו–אל-ח'יר ומוכר ערק תוצרת בית כפי שכתוב על השלט.

מטרים ספורים לפני תחנת האוטובוס של השוק, הפנה השכן את מבטו למבנה בשכונת 'בית יעקוב' וסיפר לו על המאפיה והתנור של עבאדי: "כל יום שישי מביאים תושבי השכונות את סירי החמין של השבת לכאן, עבאדי מסדר אותם בתנור ומוודא שלכל קדרה יש את סימן היכר שלה ובשבת אחרי תפילת שחרית, לוקחים את הסירים המהבילים וריח החמין מטריף את הפיות." בפתח מחנה יהודה, השוק ששמעו יצא בכל הארץ, עצר האוטובוס ושכנו בקש שיסתכל על שעון גדול שעל מגדל: "הביג בן של ירושלים," אמר השכן בחצי חיוך.

"וכאן המשטרה." הצביע על בנין חד קומתי שפסלי אריות, שומרי האימפריה הבריטית נשכחו בשני צידיו.

שכנו הסביר כי הם נוסעים ברחוב יפו החוצה את העיר מצפון לדרום עד לחומת הגבול המפרידה בין המערבית למזרחית שאינה בידינו. סיפר על שער יפו שבו נכנס גנרל אלנבי ועל העיר הססגונית, הריחנית, הצפופה והקולנית ועל השוק השופע והזול ואדי נזכר בעירו המתפקעת מחטאים והנהר החוצה אותה לא מצנן את תשוקותיה.

"סבא רבא שלי עליו השלום היה בין סוללי הכביש הזה שנסלל בימי הסולטן עבד אל –עזיז לכבוד הקיסר פרנץ יוזף שעמד לבקר בירושלים שתבנה במהרה בימינו, זה היה בשנת 1869 והקיסר טייל בעיר במרכבה שלו." אחרי השוק אמר: " וזה 'בית הכנסת זהרי חמה' ומולו בית שעוני השמש ודבר על העיר הקטנה והיפה שנותרה לנו אחרי המלחמה והיום יש בה מהגרים מכל מיני ארצות בשתי מעברות גדולות. "במורד הכביש בכיכר הקטנה, סטה האוטובוס לסמטה צרה וחנה במגרש מרווח שהיו בו אוטובוסים אחדים.

"ירושלים, תחנה מרכזית, סוף" אמר שכנו.

תחנה מרכזית ירושלים, 1968. צילום: משה מילנר, לשכת העיתונות הממשלתית
תחנת אוטובוס ברחוב בן יהודה, ירושלים. צילום: פריץ כהן, לשכת העיתונות הממשלתית
ילידי גן חוצים את רחוב קינג ג'ורג' בדרכם הביתה, 1950. צילום: Brauner Teddy, לשכת העיתונות הממשלתית
הכניסה הראשית לירושלים היום. צילום: מירב בטט
הכניסה העתידית לירושלים, רובע הכניסה לעיר. תכנון והדמיה פרחי צפריר אדריכלים

קטע זה לקוח מתוך ספרו הבא של אלי עמיר "שליח על אופניים", שעתיד לצאת בשנת 2015 בהוצאת עם עובד. כל הזכויות שמורות לאלי עמיר.

פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 02.01.2015


יש מצב שיעניין אתכם

תגיות
פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב 01/08/2018

אלי עמיר |מאת אלי עמיר

סופר ואיש ציבור נולד בעירק, עלה ארצה בשנת 1950, סיים תיכון ערב ואוניברסיטה. החל לעבוד כנער שליח ומילא תפקידים בממשלה ובסוכנות ביניהם יועץ לענייני ערבים, מתאם החזרת יורדים בארה"ב, משנה למנכ"ל במשרד הקליטה ומנכ"ל עליית הנוער בסוכנות בתקופת העליה מאתיופיה וחבר העמים. את ספרו הראשון תרנגול כפרות פרסם בסוף שנת 1983 ואחריו מפריח היונים, אהבת שאול, יסמין, פגישה עיוורת ומה שנשאר. ספריו תורגמו לשפות רבות וזכה בפרסים בארץ ובעולם. ספריו תרנגול כפרות ומפריח היונים הוסרטו וזכו להצלחה.

לכל הפוסטים של אלי עמיר

יש מצב שיעניין אתכם

תרבות

לקרוא את העיר #1

"תושבי הערים האוטופיות, גם הדמיוניות וגם האמיתיות, כמעט תמיד אכלו במטבחים משותפים. לא תמיד היה ברור מאיפה האוכל הגיע למטבחים המשותפים האלה, ומי מבשל אותו, אבל זה, אלקה חשבה, עניין שאפשר לפתור. ובדידות היא צרה עולמית לא פחות חמורה ממשבר האקלים, הטעימה בפני הקהל הלא נראה שפתאום היה שם". קטע מתוך הספר טסקה של אילנה רודשבסקי

אדר' אילנה רודשבסקי תרבות
תרבות

הקירות המצוירים של נווה שאנן

ביוזמת הממסד או באופן ספונטני, אמנות רחוב בערים בעולם הפכה אזורי שוליים למוקדי תיירות והיוותה זרז להתחדשות עירונית. פרויקט ציורי הקיר שיזמה עיריית ת"א-יפו בנווה שאנן מבקש לשפר את מראה השכונה, בתקווה לחולל שינוי עתידי שהוא לא רק קוסמטי

מעין נבו תרבות

תגיות

ירושלים פרשנות
« פוסט קודם
פוסט הבא »

השארת תגובה

ביטול

דבר המערכת
משבר האקלים: הזווית העירונית

משבר האקלים: הזווית העירונית

מה הקשר בין המרחב העירוני למשבר האקלים? סדרת כתבות חדשה במגזין תצלול בכל פעם

אוצר מילים
פלישה

פלישה

מהפבלות בריו דה ז'נרו ועד ל"עיר החופשית" בקופנהגן - ברחבי העולם ישנם מעל מיליארד

פוסטים נצפים

  • הבינה המלאכותית שתנקה את... מאת עדי מגר
  • פלייסמייקינג (Placemakin... מאת הילה בר נר
  • המדינה לא קוראת את המפה מאת ד"ר מירב אהרון גוטמן
  • עירוניות טקטית מאת אייל סנטו
  • תכנון עירוני לעת זקנה מאת ד"ר רינת בן נון
תהיו חברים
קטגוריות
  • חברה
  • תרבות
  • מדיניות
  • עיצוב
  • טכנולוגיה
  • גלריה
  • אוצר מילים

אודות

יצירת קשר

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס