לשיתוף ציבור הקש כאן

הנתונים מעמידים את מזמין השירות במצב כזה, שאם הוא יקבל בסופו של דבר החלטה שנוגדת את עמדות הציבור, הוא יצטרך להסביר את ההחלטה בצורה מבוססת לקהל המשתמשים. יחד עם זאת, כמו בתהליכים רבים של שיתוף ציבור, הוא מודה, אחת המטרות של מזמיני השירות היא הקטנת ההתנגדות. "הרבה מהלקוחות שלנו לא פונים אלינו כתוצאה מחובה חוקית כלשהי. קבלנים בבריטניה, למשל, מחויבים במעט מאוד שקיפות, גם ביחס לישראל. ובכל זאת, היו לנו פרויקטים שפנו אלינו להקים זירת התייעצות, במטרה למנוע מצב בו ההתנגדויות יכריעו את הפרויקט ואפילו פרויקט בו המידע שהאתר אסף שימש כראייה משפטית בידי יזם שביקש להוכיח שערך שיתוף ציבור כפי שהתחייב".

 

נכון להיום, עשרות זירות של Commonplace כבר הוקמו עבור פרויקטים שונים בכל שלבי הפרויקט, בעיקר בבריטניה ובארצות הברית. הפרויקטים נוצרו סביב שלבי תכנון שונים, החל מחשיבה קונספטואלית על שינויים מרחביים, דרך יידוע לגבי תכניות בתהליך ועד שיפורים והתאמות של פרויקטים שזכו להתנגדות.

 

מול פרויקטים בקנה מידה גדול ביוזמת רשויות מקומיות ויזמי נדל"ן, זוכים ארגונים חברתיים והתאגדויות תושבים לחבילת שימוש במחיר מסובסד. "אחת המטרות המרכזיות של השירות הוא להגיע באמת לכל התושבים", מסביר ג'אנר קלאוזנר. "יש תפישה בקרב מתכננים לפיה רק היפסטרים ישתמשו באפליקציות, אבל כיום בפרויקטים שלנו ל-90% מתושבי המרחב יש סמארטפון. ועדיין, יש חשיבות לשילוב בין אמצעים שונים כדי להגיע לכל האוכלוסייה, או להתמקד יותר דווקא בסוגי תושבים שלרוב לא משמיעים את קולם. במקרה אחד, למשל, הפרויקט התחיל בפרסום הפלטפורמה האלקטרונית, ולצד זה פתחנו חנות רגילה בה קיימנו פגישות ומילאנו את הסקרים יחד עם תושבים. רמת הייצוגיות של הסקר מתבהרת תוך כדי התהליך ומאפשרת ליזום פעולות בזמן אמת על מנת להבטיח ייצוג שווה או דווקא לבחור להתמקד בקבוצות מסוימות".

 

"בפרויקט אחר שגילינו שאין בו מספיק ייצוג נשים יצרנו קשר עם מנהל בית הספר המקומי, כאשר ההורים – מרביתם נשים – הגיעו להוריד את הילדים לקראת יום לימודים ביקשנו חמש דקות מזמנן על מנת לקבל את ההערות שלהן על תכנית באזור". בזמן הקצר שהחברה עובדת, היא כבר הספיקה לנסות סוגים שונים של פניות אלטרנטיביות אל הציבור. "התהליך כולל הרבה ניסוי וטעיה, ואימות תפישות מקובלות מול המציאות. פרסום ברשתות חברתיות כמו פייסבוק וטוויטר פחות מצליח בפרויקטים קטנים, וגילינו שעדיף לפרסם במקומונים או בתחנות טלוויזיה מקומיות. גם הרעיון של סריקת קודים לטלפון פחות הצליח, או הוספת אפשרות לצרף תמונות כמו באינסטגרם. לפעמים, אין ברירה וצריך להקיש בדלת ולבקש מאנשים להשתתף".

 

ברוח החדשנות, נראה כי האפשרויות הן אינסופיות. כך למשל, הרחבת איסוף הנתונים לתוך הרשתות החברתיות יכולה להעשיר את הדיון על תכנון באמצעות שילוב שיתוף חוויות ספונטני של תושבים מהמרחב העירוני, ואילו האלמוניות שמתאפשרת בחסות האינטרנט יכולה להגביר את מעורבותן של אוכלוסיות מוחלשות או מיעוטים, שקולם לרוב אינו נשמע בתהליך התכנון. יחד עם זאת, נשאלת השאלה האם דווקא החדשנות הטכנולוגית לא מטילה כאן משקולת נוספת, שתטה את הכף לטובת התכנון המנותק – והמיושן במידה – המפריד בין המתכננים ובין  התושבים, אחרי עשורים של חתירה לחיזוק שיתוף הפעולה. שכן, אם בעבר ההפרדה בין המתכנן והתושב הייתה מתקיימת בשם יוקרת המקצוע או פשוט בשל חוסר הבנה של חשיבות מעורבות הציבור, הרי שדווקא תחת המטרה המוצהרת לאסוף כמה שיותר מידע מהציבור, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בעולם של תכנון "בשלט רחוק", בו עמדות התושבים מתקבלות על מסך מחשב, ומתורגמות על ידי אנשי מקצוע, מבלי לייצר תהליך מתמשך של חילופי דעות ולמידה משותפת. דווקא משום שתשתית כמו זו שמציגה Commonplace היא בעלת פוטנציאל אדיר להרחבה והעמקה של תהליכי שיתוף ציבור יותר מאי פעם, נראה כי יש טעם בחיזוק מתמשך ויצירתי של הקשר בין התושבים והמתכננים ובין התושבים ובין עצמם. אחרת, תהליכים אלה עלולים לקחת צעד אחורה כאמצעי משלים בלבד לטכנולוגיה, ככל שהיא הולכת ותופסת את מקומה בקדמת הבמה.

 

 

תגובה מאת דנה גזי

 

חברת Commonplace מביאה איתה בשורה של ממש לשיתוף הציבור בתכנון. הפלטפורמה קלה לשימוש ונגישה ויש בה פוטנציאל אמיתי להרחבה משמעותית של מעגל המשפיעים. היא מבטיחה תיעוד מאורגן ושקיפות שיכולים לתרום להפחתת התנגדויות וליצירת לגיטימציה לתהליכי קבלת ההחלטות. יחד עם זאת, עולות שאלות לגבי המודל העסקי שלה: מי הם הלקוחות של Commonplace, מי אינם – ומדוע? עד כמה הרווח הכלכלי משפיע על צורת הכלי ופיתוחו? נראה שניתן להתקרב עוד יותר אל ההבטחה הדמוקרטית שיש בפלטפורמות האינטרנטיות והטכנולוגיות באמצעות ה-"urban living lab" פלטפורמת grassroots לפיתוח של חדשנות טכנולוגית "מלמטה", על ידי אזרחים ותושבים – ויחד עם אזרחים ותושבים. פלטפורמה זו עושה שימוש בפורמט של "האקתון", אירוע אינטנסיבי לפיתוח תוכנה, כדי לייצר פתרונות סוציו-טכנולוגיים המבוססים על קוד פתוח. מתוך כך, "האקתון" הוא הרחבה של תרבות ה"עשה זאת בעצמך" (DIY), שמבקשת לחולל דמוקרטיזציה של תחומי עשייה שנתפסים כשייכים לאנשי מקצוע בלבד ולהביא אל השולחן שיתופי פעולה בין אקדמיה, ממשל, תעשייה ומשתמשי הקצה, קרי התושבים שנקראים לעצב את סביבתם.