למרות שהם תמימים למראה, מקומות הישיבה העירוניים מעלים שאלות של מה מותר ומה אסור, ואף יותר חשוב מכך – למי מותר ולמי אסור.

התיישבות עירונית

הזכות לשבת במרחב הציבורי היא בסיסית אבל רחוקה מלהיות מובנת מאליה. החומר, העיצוב והמיקום של כל ספסל או כסא תלויים בתרבות המקומית, בתפיסת תפקיד המרחב הציבורי, בסוגיות של תחזוקה ופשע ואפילו בהשקפות פוליטיות. למרות שהם תמימים למראה, מקומות הישיבה העירוניים מעלים שאלות של מה מותר ומה אסור, ואף יותר חשוב מכך – למי מותר ולמי אסור. הנה כמה דוגמאות למקומות ישיבה רשמיים יותר ורשמיים פחות.

פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 07.04.2015

אורן עזוז

אדריכל העוסק בתכנון עירוני. מתגורר בלונדון ומתעניין בגיוון המאפשרת עיר: גיוון שבמרקם , גיוון השימושים, אנשים ובמרחב הציבורי בה. בין לבין גם מצלם - את העיר, את המרקם של עיר, את השימושים והאנשים שבה, ואת המרחב הציבורי שלה. בעבודתו המקצועית במשרד בשם East, פיתח עניין בעיצובה ושיפורה של חלקים שונים ברחבי לונדון, עם סבלנות ובאמצעות חשיבה חדשנית.