אתמול כמעט כבשתי את הגינה ליד הבית שלי. נאבקתי בכוחות שהגנו על המבצר שלהם, אבל נאלצתי להפסיק אחרי שכמה הורים תהו מה עושה בגינה איש מבוגר ונטול ילדים כשהוא מחזיק ביד מכשיר טלפון נייד. לך תסביר להם מה זה אינגרס.
אז אינגרס (Ingress) הוא משחק שמשלב בין שני דברים שנדמה היה שאי אפשר לשלב ביניהם – גיקים ופעילות פיזית. יותר מזה, המשחק מאלץ את המשתתפים לצאת החוצה ולשוטט במרחבי העיר – וככל שאתה משוטט יותר, כך אתה צובר יותר נקודות. את אינגרס הוציאה גוגל בשנת 2012 והעלילה שלו (אם ממש חשוב לכם לדעת) הולכת בערך ככה: סוכנות מודיעין פיקטיבית מגלה שהעולם שלנו מלא בחומר מסתורי שמשפיע על המוח והנפש של בני האדם. אחרי הגילוי מתחיל ויכוח בין קבוצת "המוארים" (הירוקים) שחושבים שהחומר לטובתנו וצריך להשתמש בו בצורתו החופשית, לקבוצת "המורדים" (הכחולים) שבטוחים שצריך לשלוט בו. הבנתם? זה לא באמת משנה. כי עם כל הכבוד לעלילה, החידוש האמיתי של אינגרס הוא בשדה המשחק שלו. הקרבות לא מתרחשים על כוכב אחר, אירופה של מלחמת העולם השניה או סן אנדראס, אלא אצלכם במגרש הביתי. כלומר, בעיר שלכם.
אינגרס פועל במקביל לעיר הפיזית. גם אם לא שמעתם על המשחק עד עכשיו, בטוח עברתם ליד אזורי המשחק שלו מבלי לדעת בכלל שאתם נמצאים באמצע קרב שליטה. המלחמות בין הצדדים הן על שערים, שממוקמים במבנים, פסלים ונקודות ציון עירוניות אמיתיים. השערים יכולים להיות ממוקמים על מוקדי עניין שונים (עיריית תל אביב, מגדלי עזריאלי), פסלי רחוב, ציורי גרפיטי או אפילו לוחות זיכרון.
יש נקודות בסביבה העירונית שלכם שאפילו לא ידעתם שהן נחשבות ל"אתר עירוני", אבל ברגע שתתחילו לשחק תגלו אותן, כי ברגע שפותחים את האפליקציה מתגלה עיר בתוך עיר, כזאת שמורכבת מפורטלים כחולים-ירוקים וממאות אלפי נקודות קטנות זוהרות שמייצגות את החומר המסתורי שאותו צריך ללקט. הליקוט של החומר הכרחי כדי להשתלט על שערים והוא מתאפשר רק על ידי שיטוט בעיר – מה שאומר שהגיקים צריכים להתנתק מהמסך, להתלבש, לצחצח שיניים (סוף סוף), לנעול נעליים, לצאת מהבית ו…לחזור לבהות במסך.
בשנים האחרונות הפסקנו לחוות את העיר כמו שהיא והתחלנו לקבל אותה רק דרך פילטר ממוסך. במקום לשוטט בין חנויות, אנחנו מגיעים ישירות לכתובת שמצאנו בגוגל. במקום להסתובב, אנחנו מנווטים באמצעות Waze ואפילו כשאנחנו הולכים סתם ככה ברחוב, אנחנו מסתמסים או מחפשים או מדברים, במקום להרים את העיניים.
מי מכיר את האיש שבעיר?
גוגל לא מפרסמת כמה משתמשים יש למשחק, אבל לא יהיה מופרך להעריך אותם במיליונים (בחנות האפליקציות של גוגל יש למשחק כבר יותר ממיליון הורדות והשנה הוא גם הגיע לחנות של אפל) וגם כלי התקשורת מתלהבים מהגיקים שמתרוצצים ברחבי העיר ומנסים ללקט נקודות. אבל כשמתנתקים לרגע מהמסך רואים שהמציאות לא כזו פשוטה.
קודם כל, אינגרס אמורה להפוך את כל העולם לשדה משחק אחד גדול, אבל מפת המשחק העולמית מגלה (שוב) שהעולם המערבי עסוק במשחקים שממש לא הגיעו לשאר תושבי כדור הארץ. בעוד אירופה, ארצות הברית וקנדה מרושתות כמעט לחלוטין, סין ומדינות אפריקה מיותמות כמעט לחלוטין, ואילו רוב הודו נקייה כמעט לגמרי (למעט ערים כמו דלהי, מומבאי ובנגלור). זה לא מקרי. כי כדי לשחק במשחק אתה חייב סמארטפון וחיבור אינטרנט ולמרות שזה לא נראה ככה, רוב האנשים בעולם לא תקועים מול המסך, אלא עסוקים בדברים קצת פחות חשובים (כמו נניח, לשרוד). ולמרות שאוהבים להגיד שהאינטרנט מאחד את כל אומות העולם, שוכחים להוסיף את הכוכבית הקטנה שמציינת שמדובר בכל העולם שיכול להתחבר לרשת.
גם בקנה מידה מקומי, אינגרס אמנם משתמשת במרחב העירוני אבל בו זמנית מחלישה אותו. מצד אחד יהיה מי שיהיה מרוצה מכך שהעיר הופכת לשדה משחק גדול שמכריח את המשתתפים לשוטט בו, אבל מצד שני, עד כמה באמת אנחנו חווים את העיר בצורה הזאת?
בשנים האחרונות הפסקנו לחוות את העיר כמו שהיא והתחלנו לקבל אותה רק דרך פילטר ממוסך. במקום לשוטט בין חנויות, אנחנו מגיעים ישירות לכתובת שמצאנו בגוגל. במקום להסתובב, אנחנו מנווטים באמצעות Waze ואפילו כשאנחנו הולכים סתם ככה ברחוב, אנחנו מסתמסים או מחפשים או מדברים, במקום להרים את העיניים. רק נסו להתנתק מהמסך שלכם בפעם הבאה שאתם הולכים ברחוב ושימו לב כמה אנשים מסביבכם לא נמצאים איתכם באותו מרחב.
כל האפליקציות האלו, כולל אינגרס, מנסות להעשיר את החוויה העירונית אבל בעצם מרוקנות אותה מתוכן ולא באמת מצליחות לפצח את הקשר בין המרחב הווירטואלי לזה הממשי. הקשר הזה הוא כרגע חד כיווני – אינגרס משתמשת במרחב הציבורי אבל לא נותנת שום דבר בחזרה. הנראות שלה במרחב הממשי היא אפסית ואדם שמשחק נראה כמו סתם מישהו שמתעסק עם הטלפון שלו. אינגרס אולי מציעה דרך חדשה לחוות את העיר, אבל לא תורמת לעיר שום דבר.
בואו נעשה ניסוי: בפעם הבאה כשאתם מרגישים צורך לשחק במרחב העירוני, שימו את הטלפון בצד וצאו לשחק כדורסל בחוץ.
פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 16.11.2014
יש מצב שיעניין אתכם
