כל הארץ דגלים דגלים (שחורים)

כבר תקופה שמדי שבת, אלפי אנשים יוצאים מבתיהם, נעמדים על גשרים, מחזיקים שלטי קרטון מאולתרים ומנופפים בדגל שחור. המחאה הסטטית במרחב שכולו דינמיות ותנועה מעוררת חוויה רב חושית ומנפקת רגעים עוצמתיים. תיעוד

מחלף שיזפים בעמק חרוד.צילום: ניצן מזור

גלריה מערכת המגזין

בחודשים האחרונים, מדי שבת, אלפי אנשים יוצאים מבתיהם, נעמדים על גשרים, מחזיקים שלטי קרטון מאולתרים ומנופפים בדגל שחור. הפגנות המחאה שהתפשטו ברחבי הארץ (ובערים מסביב לעולם) מתריעות בפני הרס הדמוקרטיה הישראלית, וקוראות לשמירה על ערכי היסוד של צדק, חירות, שוויון וזכויות אדם.

ההפגנות נערכות לרוב במוקדי תנועה מרכזיים, כבישים ראשיים ועמוסי תנועת כלי רכב. הן חורגות ממרחבי המחאה המסורתיים בכיכרות הערים, או תהלוכות וצעדות המחאה ברחובותיהן – ובוחרות במרחב שנוכחותם בו נועדה למקסם את החשיפה, להגיע לכמה שיותר אנשים, להיות נוכחים סטטיים במרחב שכולו תנועה ודינמיות.

המחאה על הגשר מעוררת חוויה רב חושית – פתאום צפצופי המכוניות הבלתי נסבלים בשגרה הופכים לצליל ערב לאוזניים, מראה אלפי כלי הרכב הפרטיים ששועטים בכבישים מתחת לגשר ואלו שנוסעים במפלס הגשר הופכים למחזה מרנין לב.

האנשים שיוצאים אל הגשר הם אנשים אופטימיים ומרוגשים. יש ביניהם פעוטות וילדים, בני נוער, מבוגרים וזקנים. במקומות רבים גם השוטרים שהוצבו שם על מנת לשמור על זכות ההפגנה של המוחים (ולאחר מספר מקרי תקיפה) בחרו להיות עדינים – כך למשל נצפה שוטר קשוח ורציני מסביר ברכות למפגין שחשוב שיעלה על המדרכה כי הוא מסכן את עצמו ואת הסובבים.

בתמונות: הווה אופטימי.