לפני כמה חודשים כתבתי כאן על הפוטנציאל העצום הטמון בפרוייקטי ערים חכמות בגישת הצמיחה מלמטה (Bottom-Up). אך בעוד שהערך של עיר חכמה מלמטה הולך ומתבהר, השאלה איך מעודדים התפתחות של מערכת כזו היא סוגיה מורכבת ומסובכת שאין לה תשובה חד משמעית. התפתחות זו תלויה בארגון העצמי של הסוכנים הפעילים בעיר, כמו תושבים וגופים מסחריים, אולם ניתן בהחלט להגדיר עקרונות בסיסיים שנדרשים כדי לאפשר למציאות הזו לפרוח. אחד הניסיונות המעניינים לעשות זאת הוא של החוקר האמריקאי אנתוני טאונסנד, שמתאר חמישה עקרונות טכנולוגיים מרכזיים אותם יש לממש כדי לאפשר לערים חכמות מלמטה להתפתח. לפי טאונסנד, עיר שרוצה לעודד חדשנות כזו צריכה לכלול אינטרנט מהיר בפס רחב, מכשירי קצה (סמארטפונים) זמינים וזולים, ממשקי משתמש ציבוריים נוחים, מידע עירוני פתוח ותשתית של מחשוב ענן שתאפשר את כל זה.
יש היגיון מאחורי הדרישות שמציב טאונסנד, אך הרשימה המוצעת לוקה בחסר בכמה אופנים. ראשית, ההתמקדות בטכנולוגיה מפספסת אלמנטים התנהלותיים קריטיים בלעדיהם החדשנות הזו לא תוכל לפרוח. הטכנולוגיה אינה מכתיבה בהכרח התנהגות מסוימת ולכן יש משמעות רבה למדיניות ולפעולות שמבצעת הרשות, ולא רק לתשתית הפיזית. שנית, חלק מהעקרונות המוצעים הם שוליים בלבד, כאלה שאפשר למסגר בתור "nice to have", ולא כדרישות יסוד (או "must-have’s). בין אלה כלולים למשל מחשוב הענן וממשקי המשתמש הציבוריים.
המידע, בעיקר זה שנאסף על ידי הרשות, חייב להיות משאב משותף שהרשות חולקת עם אזרחיה. המידע הזה יכול לייצר ערך רב ולכן חייב להיות זמין לתושבים ולמפתחים שונים.
לכן, גיבשתי רשימה של ארבע דרישות סף עיקריות להתפתחות של עיר חכמה מלמטה. הרשימה הזו משלבת טכנולוגיה לצד מדיניות ומגדירה קווים כלליים ראשוניים ליצירת עיר חכמה מלמטה.
העיקרון הראשון, זה שבלעדיו, פיזית, אין אפשרות לעיר חכמה להתפתח, הוא חיבוריות, כלומר גישה לתקשורת נתונים בפס רחב. הבסיס הטכנולוגי החשוב הזה, שנשיא ארצות הברית הגדיר כזכות יסוד, הוא הבסיס התשתיתי של העיר החכמה. נגישות טובה לרשת המידע ברחבי העיר – בין אם זה דרך הרשת הסלולרית או על גבי רשת ה-WiFi מהווים תנאי בסיס להעברת מידע מחיישנים שונים לרשות, ומהרשות לתושבים הנמצאים במרחב. עקרון זה מכיל בתוכו גם את הצד השני, אותו מזכיר גם טאונסנד, והוא מכשירי קצה. הזמינות של מכשירי קצה – פרטיים (כמו סמארטפונים) או ציבוריים (כמו לוחות אוטובוס חכמים) – היא תנאי יסודי שבלעדיו אין אפשרות לחדשנות מלמטה להתפתח.
העיקרון השני הוא שמישות, או ממשקי משתמש טובים, והמשמעות כאן היא כפולה. מחד, כמובן שנדרשת גישה נוחה וזמינה למידע ושירותים עירוניים, המבוצעת דרך ממשקי משתמש שצריכים להיות אינטואיטיביים ויעילים מספיק לציבור הרחב. מנגד, הכוונה היא גם לממשקים שיאפשרו לאוכלוסיות שאינן טכנולוגיות בדרך כלל, כמו בעלי מוגבלויות, אוכלוסיות מבוגרות, דוברי שפות שונות וכדומה, להשתמש בשירותים העירוניים. הנגישות לאוכלוסייה רחבה היא תנאי יסוד להפיכתם של שירותים עירוניים וקבלת החלטות למבוססי- טכנולוגיה.
העיקרון השלישי, אולי החשוב והמורכב מכולם, הוא מידע עירוני פתוח. המידע, בעיקר זה שנאסף על ידי הרשות, חייב להיות משאב משותף שהרשות חולקת עם אזרחיה. המידע הזה יכול לייצר ערך רב (כמו במקרה של Breezometer או של אפליקציית Moovit המשתמשת בנתוני משרד התחבורה) ולכן חייב להיות זמין לתושבים ולמפתחים שונים. החשיבות פה היא כפולה: מחד, מידע פתוח מאפשר לגורמים נוספים פרט לרשות לעשות שימוש במידע ולייצר ממנו ערך, ומאידך השיתוף במידע מאפשר לתושבים לדעת בדיוק איזה מידע הרשות אוספת ואיזה שימוש עושים בו – מה שמאפשר בנייה של אמון בין הצדדים. חשוב להדגיש כי על המידע להיות גם "קריא טכנולוגית" (Machine Readable), כלומר פתוח לקריאה ולגישה באמצעים טכנולוגיים, כדי שאפשר יהיה לפתח באמצעותו שירותים שונים. בארץ ובעולם יש גופים רבים הפועלים כדי לפתוח עוד ועוד מאגרי מידע לציבור, וביניהם הסדנא לידע ציבורי והתנועה לחופש המידע.
העיקרון האחרון הינו פשוט מאוד, כמעט אינטואיטיבי: צריך להפוך את החדשנות והטכנולוגיה ל"שוות" בעיני התושבים. חדשנות שצומחת מלמטה תלויה ביוזמה וברצון של תושבים, וכדי לגרום להם לפעול, כדי לאסוף מידע או לייצר שירותים, על העיר להפוך את התהליך לכזה ששווה את ההשקעה, בין אם באמצעות תגמול כספי או פרסום המידע. ההתייחסות של הרשות ליוזמות כאלה ואחרות יכולה להשפיע משמעותית, ובקלות, על המוטיבציה של התושבים להשתתף ביצירת העיר החכמה.
במציאות של היום, בה כמויות מידע עצומות נאספות עלינו בכל עת, ההשתתפות של התושבים בניהול ובשימוש של המידע הזה הופכת להיות יותר ויותר קריטית – הן מבחינה כמותית והן מבחינה ערכית. ערים שישכילו לממש את העקרונות האלה, יוכלו לממש את הפוטנציאל העצום של העיר החכמה מלמטה וליצור ערים פתוחות, מחוברות ומשותפות הרבה יותר.
פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 30.06.2016
יש מצב שיעניין אתכם
