לפני כמה ימים מצאנו את עצמנו צועדים, בלילה, בחלק המזרחי של פארק הירקון. יצאנו לחפש את הכיתה של הבת שלנו, להביא לה קצת אוכל מהבית ולקחת ממנה את התיק. הם ישנו ב"יער בראשית" ובחיפוש שלנו אחרי המקום ראינו שלושה תנים, שמענו עשרות ציפורים מתארגנות לשנת הלילה ואפילו ראינו את הירקון עצמו באור כמעט רומנטי. זו הייתה חוויה נהדרת להיאבד קצת בתוך העיר, לשמוע קולות בחושך ולהרגיש קצת בטבע.
אתמול הייתי עם קבוצת חברות על ראש "הר חירייה" בפארק אריאל שרון. תחושה דומה היתה לכולנו מול הנוף הפתוח, רחב הידיים, מההר ועד לים, למרות הבניינים בשוליים: המראה של הפארק, העצים והצמחייה מסביב, הציפורים שחגו בשמיים, השמש השוקעת. שוב הייתה הרגשה של טבע בעיר.
שני האירועים האלה החזירו אותי לחוויה עוצמתית במיוחד שעברנו, כל המשפחה, בדנוור, קולורדו, לפני כמה שנים. ביקרנו בשטח עצום בו פעלו במשך עשרות שנים מפעל תחמושת של הצבא האמריקאי (Rocky Mountain Arsenal) וגם מפעלים פרטיים שייצרו כימיקלים שונים, כולל חומרי הדברה. הפעילות הזו גרמה לזיהום נרחב של קרקע ומי תהום במגוון מזהמים (חומרים אורגנים נדיפים, מתכות, חומרי הדברה, חומרי נפץ ועוד). שיקום האתר החל בשנת 1987. בתחילה טופלה הקרקע על ידי הטמנה מוסדרת באתר ותהליכי מיצוק-ייצוב. בהמשך בוצעו פעולות לטיפול במי תהום, כליאה הידרולוגית, ניטור ופיקוח הנמשכות עד היום. במקביל לפעולות השיקום, הוקם במקום פארק בסגנון "חי-בר" בו ניתן לנסוע בכביש טבעתי, ללא אפשרות לרדת מהרכב, ולראות חיות בר כמו ביזונים (בופלו), איילים, צבאים, ציפורים ונובחניות (Prairie dogs), שהושבו לטבע. הפארק כולל מרכז מבקרים ומוקף גדר, שמעבר לה הוכשרו מסלולי הליכה, ריצה ואופניים המאפשרים פעילות ספורטיבית לתושבי האזור.
אייל בקולרדו. צילום: רוני בריל
האפשרות לייצר רווחה לציבור כתוצאה משיקום אתר מזוהם, שלפחות פוטנציאלית פגע בציבור דרך אבק, זיהום קרקע, מי תהום, זיהום ים (למשל במקרה אפלוניה ותעשיות אלקטרוכימיות) ואובדן שטחים פתוחים, מהווה מנגנון של צדק סביבתי ונראה נכון ומיטיב גם עם הסביבה וגם עם החברה.
פרסום של סוכנות הסביבה האמריקאית משנת 2001 מראה כי מתוך 190 אתרים מזוהמים ששוקמו במסגרת חוק ה-Superfund (שמטפל באתרים מזוהמים ביותר בכל ארה"ב), כרבע – 50 אתרים – הפכו לפארקים, מגרשי ספורט, מסלולי הליכה, גני משחקים ואזורי פיקניק.
האפשרות לייצר רווחה לציבור כתוצאה משיקום אתר מזוהם, שלפחות פוטנציאלית פגע בציבור דרך אבק, זיהום קרקע, מי תהום, זיהום ים (למשל במקרה אפלוניה ותעשיות אלקטרוכימיות) ואובדן שטחים פתוחים, מהווה מנגנון של צדק סביבתי ונראה נכון ומיטיב גם עם הסביבה וגם עם החברה.
כיום, תוכניות בניה באתרים מזוהמים נמצאות בהליכי תכנון ואישור שונים (כמו אפולוניה – תע"ש נוף ים, תע"ש רמת השרון, תעשיות אלקטרוכימיות בעכו ומטמנת נתניה). אם יאושרו, הן ישביחו קרקע מזוהמת לבנייה. באתרים הללו טרם זוהו כל המזהמים אולם מהמידע הקיים מדובר במזהמים קשים לשיקום, שדורשים השקעות נרחבות וטכנולוגיות שחלקן עוד לא הוכחו לגמרי במקומות אחרים והידע לגביהן לא קיים בישראל. בכל מקרה, הרווח משיקום למגורים יהיה למדינה (בעלת הקרקע) ולמי שידו תהיה משגת לרכוש דירה בפרויקטים אלה. הציבור הרחב, תושבי הערים הסמוכות והטבע לא ייהנו מהפיתוח ויתכן ואף יסבלו מנזקי שיקום לא מלא.
סקר טבע עירוני שבוצע בשנת 2018 בהרצליה מצא כי בתחום תע"ש השרון ותע"ש נוף ים יש מגוון בעלי חיים וצמחים, חלקם בעלי ערכיות גבוהה, והמליץ לשמר את שטחי תע"ש השרון כ"פארק טבעי מרכזי ורחב היקף בהתאם למיקום ערכי הטבע, שמירת מינים נדירים ומינים בסכנת הכחדה". את שטח תע"ש נוף ים הומלץ לשמר כ"שטח מסתור לבעלי חיים וטיפול במינים פולשים".
שיקום אתרים מזוהמים כפארקים רחבי ידיים, ריאה ירוקה בלב מטרופולין, מקום להיאבד בו בערב אביבי ולצפות ממרחק בטוח על חיות בר, צריך להיות לכל הפחות חלק מדיון ציבורי על גורל שטחים אלה.
עד יום חמישי האחרון (6.5.21) הדיבור על "פארק במקום שכונה" באתרי תע"ש בכלל – ונוף ים בפרט – היה נחלתם של חובבי טבע, פעילי סביבה וכמה "משוגעים לדבר". אולם בית המשפט העליון, בדיון נוסף ומיוחד, קבע כי "בתשתית העובדתית שעמדה לפני הוותמ"ל בהחליטה על הפקדת תמ"ל 1004/א ואישורה נפלו פגמים ניכרים, שהובילו לכך שמידע חיוני למלאכת התכנון – בכל הנוגע לזיהומים הקיימים בקרקע בעקבות פעילות מפעל תע"ש, לא נבחן על ידי הוועדה וממילא לא התקבלו ההכרעות התכנוניות הנדרשות בקשר לפיתוח הקרקע במתחם זה ובסמוך לו… בתסקיר ההשפעה על הסביבה שצורף לתכנית המופקדת היו חסרים נתונים מהותיים באופן שפגע ביכולתו למלא אחר התפקיד המיועד לו בהליך התכנון. מסקנה זו … מתבקשת נוכח מאפייניה הפרטיקולריים של התכנית, שמסדירה פיתוחן של קרקעות הנגועות בזיהומים חמורים ושל קרקעות שכנות להן."
ברוב של 6 נגד 1, ביטל העליון את הפקדת תוכנית תמ"ל 1004/א ואת אישורה, ולמעשה קיבל את עמדת העותרים (תושבים, אדם טבע ודין ועיריית הרצליה) שלא ניתן לאשר תוכנית טרם קבלת כל המידע בדבר הזיהום הקיים בקרקע ובמי התהום, ולכל הפחות נדרש סקר סיכונים כתנאי לתכנון. החלטה תקדימית זו עשויה להיות מהפכה של ממש בהתייחסות שלנו לשטחים מזוהמים, הבדיקות שיש לערוך בהם טרם התכנון ואולי גם באשר לצורת השיקום הנכונה להם.
שיקום אתרים מזוהמים כפארקים רחבי ידיים, ריאה ירוקה בלב מטרופולין, מקום להיאבד בו בערב אביבי ולצפות ממרחק בטוח על חיות בר, צריך להיות לכל הפחות חלק מדיון ציבורי על גורל שטחים אלה.
מומלץ לקיים את הדיונים בשטחים פתוחים, משוקמים, אפילו למחצה, ולהבין את הפוטנציאל האדיר לכולנו.
פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 09.05.2021
יש מצב שיעניין אתכם
