Facebook Instagram Twitter
Close
  • חברה
  • תרבות
  • מדיניות
  • עיצוב
  • טכנולוגיה
  • גלריה
  • אוצר מילים
  • אודות
  • צרו קשר
  • חברה
  • תרבות
  • מדיניות
  • עיצוב
  • טכנולוגיה
  • גלריה
  • אוצר מילים
  • אודות
  • צרו קשר
Facebook Instagram Twitter
Close
  • ראשי
  • תרבות
  • מדיניות
  • עיצוב
  • טכנולוגיה
  • גלריה
  • חברה
  • אוצר מילים
  • אודות
  • צרו קשר
גיל שפלר

הוא משתלט על כל חלקה טוב, שותה כמויות אדירות של מים, אין בו טיפת צל וממש לא נעים להניח עליו את הראש. הפרחת השממה באמצעות פארקים של דשא לא היתה הרעיון הכי טוב של הציונות – אז אולי כדאי לחזור לשורשים ולהיפרד מהדשא?

אגדת דשא

הוא משתלט על כל חלקה טוב, שותה כמויות אדירות של מים, אין בו טיפת צל וממש לא נעים להניח עליו את הראש. הפרחת השממה באמצעות פארקים של דשא לא היתה הרעיון הכי טוב של הציונות - אז אולי כדאי לחזור לשורשים ולהיפרד מהדשא?
צילום: הילה לוטן
  • מדיניות
  • גיל שפלר

זן אכזר ופולשני של צמח פושט על הארץ בימים אלו ומשתלט על המרחבים הציבורים שלנו.

מי שביקר באחד ה"פארקים" שנפתחו בשנים האחרונות דוגמת אלו ברעננה, הוד השרון, פארק מדרון יפו או גן העצמאות המחודש בירושלים מכיר היטב את המזיק הטורדני הזה: העשב הירוק גדל בכל חלקה טובה, שותה כמויות אדירות של מים ולא מותיר שום סיכוי לאחרים לצמוח.

מדובר בצמחים חד-פסיגיים ממשפחת הדגניים או בשמם הידוע בציבור – דשא, ומעולם לא היה ביטוי טוב לניצחונה וכשלונה של הציונות מההשתלטות שלהם על ערינו.

מצד אחד, מדובר בהפרחת השממה. הגניוס היהודי הצליח לפתח זן דשא צברי שיעמוד בפני החום, היובש, השמש והמלחמות המזרח תיכוניות לתפארת מדינת ישראל. עכשיו אחרי אלפיים שנה יוכל העם בציון סופסוף לשבת על כר דשא ירוק עם סלסלת פיקניק ולקרוא ג'יין אוסטין, ממש כמו הבריטים בהייד פארק והאמריקאים בסנטרל פארק.

ומצד שני, מדובר בהישג מפוקפק ביותר. על מנת שהעשבים ישרדו את הקיץ המזרח תיכוני שותלים כאן זן קשוח במיוחד (שלא לומר אלים) של דשא. מי שאי פעם הניח את הראש על כזה דשא מכיר מיד בהבדל בינו לבין בן דודו הרחוק באירופה וצפון אמריקה. במקום ללטף הוא דוקר. במקום כר נוח לראש מקבלים ספוג קופצני.

צבר, אמרנו?

מרבדים של דשא. פארק מדרון יפו. צילום: מירב בטט

כל זה העלה בדעתי את השאלה: למה שישראל לא תשקיע במרחבים מהסוג הזה במקום במפלצות הירק המשמימות? מדוע שלא נבנה גנים מוצלים ללא מרבצי הדשא המיותרים, גנים שמתאימים יותר לאזורינו ולאקלימנו?

כאילו לא די בכך, יש גם את בעיית הצל: מרבצי הדשא חשופים לשמש ובמשך מחצית השנה אי אפשר לשבת בהן יותר מכמה דקות מבלי לחטוף מכת חום.

לבסוף, למרות שהדשא המקומי מסתפק יחסית במועט, צריך בכל זאת להשקות אותו, וזה זולל מים ושורף כסף.

אמור להיות ברור לכל, שייבוא דגם הפארק היישר מאנגליה אינו מתאים לאקלים או לאזור ונכפה על האדמה ועלינו על ידי עצמנו.

ובכל זאת, לעם היושב בציון לא מגיעים גני נוי? פינות חמד בהן יוכלו לנקות את הראש?

אז יש אלטרנטיבה לא פחות טובה.

לא מזמן ביקרתי במלייה (Melilla), עיר ספרדית לחופה של צפון אפריקה הגובלת במרוקו. במרכזה, נבנה לפני כמאה שנה פארק מקסים. יש בו מעט מאוד דשא. את רוב השטח תופסים שדרות עצים, מזרקות קטנות, רחבות מוצלות, עצי דקל מקומיים, וחרסינות מזוגגות. דווקא השדרה המרכזית מזכירה את "גן מאיר" התל אביבי – שהוא במקרה, או שלא במקרה, "גן" ולא "פארק”.

כל זה העלה בדעתי את השאלה: למה שישראל לא תשקיע במרחבים מהסוג הזה במקום במפלצות הירק המשמימות? מדוע שלא נבנה גנים מוצלים ללא מרבצי הדשא המיותרים, גנים שמתאימים יותר לאזורינו ולאקלימנו?

פארק גואל, ברצלונה. חגיגה של אדריכלות, פיסול וטבע. צילום: איתן אבירם
הגן הבוטני, ברצלונה. דק עץ, קורטן, בטון סרוק, ברכות מים, זני צמחים מרחבי העולם. צילום: מירב בטט
גן מאיר, תל אביב. שדרת עצים, שיחים, ברכת נופרים, חצץ וחול. צילום: הילה לוטן

צריך לפנות לפוליטיקאים, למתכנני ערים ולציבור הרחב: המרחבים הציבורי שלנו צריכים להיות מחוברים למקום, לאקלים ולטבע. צריך להקים יותר פינות נוי כמו אלו במלייה או בגן מאיר, ולא כמו פארק רעננה.

פוסט זה התפרסם בשפת רחוב ב- 16.11.2014

גיל שפלר

פובליציסט, טייל וחובב רכבות מושבע, מתגורר בניו יורק.
  • לכל הפוסט גיל שפלר
  • לכל הפוסטים של גיל שפלר
יש מצב שיעניין אתכם
מדיניות

לנהל את הטבע

לא רק בתים, כבישים, שכונות וערים – גם את השטחים הפתוחים במרחב הכפרי צריך לתכנן ולנהל, והמשימה הזאת מופקדת בידי 54 מועצות אזוריות, שמנהלות 85% מהשטחים הפתוחים במדינת ישראל. מדריך חדש ינסה לעזור להן

רותי נשיץ ספטמבר 17, 2018
גלריה

עיר בטבע: מבט מסביב לעולם

ההפרדה בין העיר, כתוצר מלאכותי, לטבע, כנוף טבעי, כבר מזמן איבדה את הרלוונטיות שלה. כל מה שיש לעשות זה להרים (או להוריד) את העיניים ולגלות עוד פיסה של טבע. גלריה חדשה לכבוד ט"ו בשבט

אורן עזוז יולי 16, 2018
תגיות
מרחב ציבורי קיימות
« פוסט קודם
פוסט הבא »

השארת תגובה

ביטול

דבר המערכת
משבר האקלים: הזווית העירונית

משבר האקלים: הזווית העירונית

מה הקשר בין המרחב העירוני למשבר האקלים? סדרת כתבות חדשה במגזין תצלול בכל פעם

אוצר מילים
כלכלה כחולה

כלכלה כחולה

עקב הגידול באוכלוסיית העולם והחיפוש אחרי קרקע, מזון ואנרגיה, יותר ויותר תשומת לב מופנית

הנצפים ביותר
  • איך הופכים את העיר מ"... עומרי כרמון
  • רוצים להתמודד עם הפקקים?... אריה פרידסון
  • חם יותר, יבש יותר – רעב י... אבינועם אדרי
  • לצבוע בירוק את הבחירות... יובל שרמן
  • משבר האקלים: אנושות על סף... פרופ' יואב יאיר
תהיו חברים
Email
Print
WhatsApp
Facebook

הירשמו לניוזלטר

  • קטגוריות
  • חברה
  • תרבות
  • מדיניות
  • עיצוב
  • טכנולוגיה
  • גלריה
  • אוצר מילים
  • חברה
  • תרבות
  • מדיניות
  • עיצוב
  • טכנולוגיה
  • גלריה
  • אוצר מילים
  • אודות
  • יצירת קשר
  • חברה
  • תרבות
  • מדיניות
  • עיצוב
  • טכנולוגיה
  • גלריה
  • אוצר מילים
  • אודות
  • יצירת קשר

הירשמו לניוזלטר

  • קטגוריות
  • חברה
  • תרבות
  • מדיניות
  • עיצוב
  • טכנולוגיה
  • גלריה
  • אוצר מילים
  • אודות
  • יצירת קשר
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס